פסק-דין בתיק ב"ל 1683-08-11

1.         זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים ילד נכה מיום 19.6.11, אשר דחתה את הערר וקבעה כי המערערת אינה זכאית לגמלת ילד נכה.

2.         לטענת המערערת וב"כ, טעתה הועדה בקבעה כי המערערת אינה עונה לקריטריון של עיוורון.           כן טעתה בכך שצמצמה עצמה לבדיקת עצמאות המערערת בפעולות היומיום.

            עוד טענה המערערת, כי טעתה הועדה בכך שלא כללה מומחה לרפואת עיניים והסתפקה במומחה רפואת ילדים וכי לא נימקה את החלטותיה, בפרט, כשלמערער ניתנה נכות זמנית בעבר והועדה התעלמה מכך, במיוחד במצב בו לא חל כל שיפור במצבה אלא הוא אף הוחמר.

3.         ב"כ המשיב בתגובתו טען, כי הועדה בדקה את המערערת והבהירה כי היא עצמאית בפעולות היומיום וכן ציינה כי אינה עונה לקריטריון של עיוורון.

            מדובר בשיקול דעתה הרפואי של הועדה שאין ביה"ד מתערב בו והועדה פעלה עפ"י דין ולאחר בדיקת המערערת ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה ולפיכך ביקש לדחות את הערעור.

4.         לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

5.         הועדה בדקה את המערערת ועולה מבדיקתה כי המערערת מסוגלת לבצע את כל פעולות היומיום. לעניין ניידות, הלבשה, רחצה, אכילה ושתייה ושליטה על הסוגרים, כפי שהינן מוגדרות בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע-2010. ( להלן:" תקנות ביטוח לאומי ילד נכה"), אין אני מוצאת להתערב בממצאי בדיקות אלו, שנעשו על ידי רופאי הועדה תוך הפעלת שיקול דעת רפואי, מטעמם.

6.         עם זאת, עיון בתקנות ביטוח לאומי  ילד  נכה מעלה, כמצוטט: " ילד עם ליקוי מיוחד"- ילד אשר רופא מומחה ברפואת ילדים, אשר המוסד הסמיכו לכך, קבע כי מתקיים בו אחד הליקויים המנויים בתוספת השנייה.

עיון בסעיף (5) לתוספת השניה מעלה:" ילד עם ליקוי ראייה- ילד שמלאו לו 90 ימים, שחדות הראייה בכל אחת מעיניו שווה או פחות מ6/60, או ששדה הראיה בכל אחת מעינו הוא פחות מ-20 % ( הכל עם תיקון) והכל מרגע האבחון (להלן-ילד עם ירידה קבועה בראייה)...."

7.         עיון בפרוטוקול ועדת הערר ( עמ' 6-7) מעלה כי בפרק  ירידה בראיה, שבו יש למלא את חדות הראיה,  הועדה איננה מתייחסת  לפרמטר זה והינה קובעת ללא כל הסבר ו/או נימוק כי המערערת איננה סובלת מירידה בראיה,  ללא כל התייחסות לרכיב חדות בראייה.

8.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. קרי, הביקורת השיפוטית ,  מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד , דוגמת טעות שבחוק , פגם משפטי, חריגה מסמכות , הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת.

ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד', 213.

9.         אי התייחסות זו של הועדה לרכיב חדות הראיה של המערערת  והעדר נימוק מדוע המערערת איננה נכנסת לסעיף 5 לתוספת השניה, מהווה  לטעמי אי בחינה הוראה מחייבת , בנסיבות העניין, במיוחד נוכח הקביעה בעבר לפיה המערערת עונה לקריטריון של  עיוורון. ר' מסקנות הועדה מיום 21.5.2009.

סוף דבר:

10 .      הערעור מתקבל.

11.       עניינה של המערערת יחזור לוועדה הרפואית לעררים לצורך קביעה מחדש האם המערערת עונה להגדרה של "ילד עם ליקוי ראיה",  בהתאם לקריטריונים נשוא סעיף 5 לתוספת השנייה. לצורך קביעה זו , תתייעץ הועדה עם רופא מומחה עיניים בתחום הקרנית,  בכדי לבחון האם המערערת עונה להגדרה נשוא סעיף 5 לתוספת השניה של ילד עם ליקוי ראיה. במסגרת הנמקת הוועדה, תפרט את ממצאי ההתייעצות הנ"ל.

12.        המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 3000 ש"ח , שישולמו בתוך 30 ימים מהיום , שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  יט'  אב תשע"ב, 7 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

ניתן היום,  י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.